הרב שלמה משה עמאר (נולד בשנת 1948 בקזבלנקה) הוא הרב הראשי הספרדי של ירושלים. כיהן כרבה הראשי של תל אביב בין 2002 ל-2003 וכרב הראשי הספרדי לישראל הראשון לציון, בין השנים 2003 ל-2013.

 

תוכן עניינים

  [הסתרה] 

• 1 ביוגרפיה

• 2 דיינות ורבנות

• 3 פסיקותיו

• 4 פעילות ציבורית

• 5 כתביו

• 6 קישורים חיצוניים

• 7 הערות שוליים

 

ביוגרפיה 

נולד בשנת התש"ח (1948) בקזבלנקה שבמרוקו. נקרא על שמו של רבה של מרקש רבי שלמה עמאר. למד בבתי הספר היהודיים בעיר, "אוצר התורה" ו"נווה שלום" ובישיבת תומכי תמימים - חב"ד. בשנת התשכ"ב (1962) עלה עם משפחתו לישראל והם השתקעו בפרדס חנה.

בין השנים תשכ"ג-תשכ"ז (1963-1967) למד בישיבת תפארת ציון בבני ברק ובישיבת שארית יוסף אצל הרב ניסים טולידנו. בשנת ה'תשכ"ז (1967) עבר לישיבתשלומי. בשנת תשכ"ט (1969), בהיותו בן 21, נתבקש למלא את מקומו של הרב המקומי בשלומי וראש הישיבה שם, הרב מסעוד ריוח, שנאלץ להיעדר מהעיירה לתקופה ממושכת.

באותה תקופה החל בלימודי דיינות אצל הרב יעקב ניסן רוזנטל מחיפה, אותו הוא מחשיב כרבו המובהק. בשנת תש"ל (1970) מונה לרב ולמנהל מחלקת הכשרותבמועצה הדתית בנהריה.

בשנת תשל"ג (1973) מונה לרב המושב מגדים שבמועצה אזורית חוף הכרמל. לאחר מכן עבר להיות משגיח בישיבת תורה והוראה בתל אביב. במהלך שנים אלו הוסמך כשוחט ובודק, כרב מושב וכרב עיר.

את שירותו הסדיר בצה"ל עשה הרב עמאר ביחידה לזיהוי חללים, ובה המשיך גם בשירות המילואים. לאחר סדרת אימונים בחילוץ והצלה שובץ בתפקיד הוראה הלכתית בתחומי הפעילות של המחלקה, והרצאותיו במסגרת הקורסים הצה"ליים נסבו סביב ההקפדה על ערכי כבוד המת -הלכה למעשה. הרצאות דומות העביר גם לאנשי ארגון זק"א. ניסיונו המעשי בסוגיות חללים ונעדרים התבטא גם בפסיקותיו ההלכתיות שהתפרסמו במשך השנים.

את אשתו מזל הכיר הרב עמאר דרך רבו, הרב יעקב רוזנטל, ולהם 12 ילדים. אחד מאחיו הוא הזמר אלברט עמר. בתו יהודית רחל נשואה לרב עובדיה יוסף, ראש ישיבת אוהל יוסף. נכדו של הרב עובדיה יוסף ובנו של הראשון לציון והרב הראשי יצחק יוסף.

דיינות ורבנות 

 

הרב שלמה עמאר בכנס ירושלים

בשנת תשמ"ב (1982), לאחר סיום בחינות הדיינות של הרבנות הראשית, מונה הרב עמאר לדיין בצפת[1]. את כהונתו בבתי הדין הרבניים עשה בערים טבריה,באר שבע, חיפה, אשקלון ושוב בבאר שבע לתקופה קצרה. בתום תקופה זו מונה לאב בית דין בפתח תקווה. הוא התגורר בבני ברק,שימש כרב בית הכנסת "מגן-דוד" (דנינו) כשלושים שנה באותם ימים שקד על לימודו ונתמנה לדיין ושקד על עריכת ספרו "שמע שלמה", כשהוא לומד בחברותא עם הרב משה אלקובי, ידידו מתקופת לימודיו בישיבת תפארת ציון, והרב ציון בוארון. בשנת 1990 מונה לדיין בבד"ץ "בית יוסף", החל משנת 1994 שימש כיועץ בהקמת מערכת הכשרות ופוסקשל המכון למצוות התלויות בארץ, המנוהל על ידי תלמידו הרב שניאור זלמן רווח[2].

בשנת תשס"ב (2002) נבחר הרב עמאר לרב הראשי של תל אביב-יפו ברוב קולות, וללא מתנגדים. הישגו המשמעותי ביותר כרב העיר היה התמורות שחולל  בתחום הכשרות, מרמת פיקוח גבוהה וקביעת תקנים חדשים ועד להגברת המודעות הציבורית לנושא, את ניסיונו בתחום הכשרות, צבר בין היתר בזמן ששימש כפוסק בבד"ץ בית יוסף של הרב עובדיה יוסף, משם פרש לאחר כמה שנים.

בשנת תשס"ג (2003) נבחר לכהן בתפקיד הראשון לציון בקבלו תמיכה מ-124 מתוך 150 חברי הגוף הבוחר.

בבחירות לרבנות הראשית בשנת תשע"ג (2013) נכשל ניסיון לשנות את החוק המאפשר לרבנים הראשיים לרוץ לקדנציה נוספת. לאחר מכן תמך במועמדותו של הרב ציון בוארון למשרת הרב הראשי ולא במועמד ש"ס הרב יצחק יוסף[3]. בערב יום הכיפורים תשע"ד נערכה פגישת פיוס עם הרב עובדיה יוסף[4].

באוקטובר 2014 התמנה למשרת רבה הראשי הספרדי של ירושלים, בתמיכתם של 28 מתוך 48 חברי הגוף הבוחר, לצידו של הרב אריה שטרן.

פסיקותיו 

 

הרב עמאר עם הרב יונה מצגר

הרב עמאר מקיף בפסיקותיו תחומים רבים. בשנת 2002 יצא לאתיופיה, ובעקבות זאת קבע שיש להעלות את כל בני הפלאשמורה לארץ ולגיירם[5].

תחום החקלאות בארץ מהווה נושא מרכזי בפסיקותיו של הרב עמאר. פסיקה חלוצית שלו היא היתרו להנדסה גנטית בצמחים, לאחר שפסק כי אין מדובר ביצירת כלאייםהמנוגדת לתורה. בין פסיקותיו בענייני מדע ניתן למצוא סוגיות של כשרות פיטום אווזים, הגדרות בוטאניות של חמשת מיני דגן, כגון הכרעת ברכתו של הקינואה, סוגיית כשרותו של האייל האדום, ועוד.

כרב ראשי עסק הרב עמאר בנושא תרומת איברים וקבע שאין צורך בנציג של הרבנות בוועדה הקובעת מוות מוחי אלא מספיק נאמן אשר מוודא שהבדיקות הנדרשות נעשות בעזרת הציוד המתקדם[6].

פסיקותיו של הרב עמאר נוגעות לכל קשת הנושאים של ענייני הפרט: קידושין שנערכו אגב מסיבה בין צעירים, דיני ירושה, ניסוחי כתובה ואף סוגיות סבוכות כממזרות,פסולי חיתון והפריה מלאכותית. בעקבות אסון התאומים (פיגועי 11 בספטמבר) בניו יורק פסק להקל עם אלמנות נספים רבות אשר לא ניתן היה לזהות את בעליהן או שמקום קבורתם לא נודע. באחת מפסיקותיו התיר אישה מעגינות לאחר שקיבל עדויות מאנשי העולם התחתון, אשר סיפרו על קבורת בעלה של אותה אישה ביסודות בטון של בניין.

הרב עמאר קיים קשר הדוק עם הרב עובדיה יוסף, בדיונים ושיתופי פעולה הלכתיים ובהסתמכות נרחבת על פסקיו. בין הרב עמאר למשפחת יוסף קיימים קשרי חיתון: בתו של הרב עמאר נישאה לבנו של הרב יצחק יוסף.

פעילות ציבורית 

 

הרב עמאר עם הרב אברהם שפירא ראשישיבת מרכז הרב

 

הרב עמאר עם הרב יעקב שפירא ראשישיבת מרכז הרב

 

במהלך השנים 2002-2003 עת כיהן כאב בית דין הרבני בפתח תקווה מונה על ידי שר הפנים דאז אליהו ישי, לעמוד בראש הצוות הרבני הלכתי בוועדה שתפעל לבדיקת מעמדם של בני הפלשמורה - ביתא ישראל השוהים במחנות באתיופיה. האחריות המדינית בוועדה הייתה של השר לענייני דתות (אז סגן שר הפנים) ח"כ דוד אזולאיוהחברים הנוספים בצוות היו, דוד אפרתי לשעבר ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים ואז ראש מועצת הר אדר, הרב יוסף הדנה רבה של יהדות אתיופיה ועורך דין חיים קנר שריכז את פעילות הצוות, אז יועצו של דוד אזולאי. מסקנות הוועדה המקצועית גובשו לידי החלטת ממשלה אשר קבעה תנאים להעלאתם של שארית יהודי אתיופיה.

ב-14 בדצמבר 2011 הצטרף לדיון הציבורי בעניין גורלו של המאחז מגרון ואמר: "אתפלל בכל לבי ואעשה הכל כדי שהגזירה הרעה הזו להרס היישוב תבוטל". הוא תקף את החלטתו של בית המשפט העליון בנושא זה ואמר: "נוצר היום מצב לא הגיוני, שחלקים גדולים מהציבור יחד עם חברי כנסת ושרים מבינים שהחרבת היישוב תהיה אסון, אך בית המשפט בשלו. יש להיאבק בכל דרך חוקית אפשרית לבטל את העוול הנוראי הזה".[7]

כתביו 

חלק ניכר מפסיקותיו של הרב עמאר ראה אור ב- עשרה ספרים, המהווים יחד שתי סדרות שו"ת:

• שו"ת שמע שלמה (8 כרכים) - חיבורו המרכזי אשר ראה אור לראשונה בשנת התשנ"ב (1992), והתרחב במהלך שנותיו כדיין. עוסק בסוגיות אקטואליה אשר להן מקבילות בשולחן ערוך, בעיקר בחושן משפט.

• שו"ת כרם שלמה (2 כרכים) - חיבור נוסף המאגד בשני כרכים שאלות ותשובות בנושאים חקלאיים ומצוות התלויות בארץ.

חיבורים נוספים שפורסמו:

• שו"ת בארה של מרים (על שם אמו) - עוסק בענייני כשרות.

• ברכת אליהו (על שם אביו) - על פרשות השבוע (יצאו לדפוס חומשים בראשית, שמות וויקרא).

• מצהלות חתנים - מאמרים בהלכה על ענייני חופה וקידושין.

• שיעורים במסילת ישרים - שיכתוב שיעורי הרב הניתנים על ספר מסילת ישרים (חלקים א',ב',ג' . נכתב על ידי תלמידו).

• מימים ימימה - הגדה של פסח הכוללת את הלכות החג ופירוש להגדה.

• מימים ימימה - זמירון הכולל פיוטים אשר כתב הרב.

• קניין תורה - סיכום שיעורים של הרב על פרק קניין תורה במסכת אבות, תשע"ו.(נכתב על ידי תלמידו)

• דברי שלום ואמת - דין פורים וקריאת המגילה בשכונות רמות ושאר מקומות בירושלים וסביבתה (אדר א' תשע"ו).

במהלך השנים השלים הרב עמאר כתבים נוספים הממתינים לראות אור, בכללם פיוט וחריזה לכבודה של תורה, כמסורת גדולי ספרד. כמו כן יוצאים חוברות ועלונים הכוללים דברי תורה של הרב.