הרב ישראל מאיר לאו (נולד בכ"ב בסיוון ה'תרצ"ז, 1 ביוני 1937) שימש כרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו מ-1988 עד 1993 ומשנת 2005. מכהן כיו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה.

 

תוכן עניינים

  [הסתרה] 

• 1 ביוגרפיה

  • 1.1 שנותיו הראשונות

  • 1.2 קריירה רבנית

• 2 אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית

  • 2.1 משפחתו

  • 2.2 תפקידים ציבוריים

• 3 אותות ופרסים

• 4 ספריו

• 5 אילן יוחסין

• 6 ראו גם

• 7 קישורים חיצוניים

• 8 הערות שוליים

 

ביוגרפיה 

שנותיו הראשונות 

נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי שבפולין, כבן הזקונים של חיה (לבית פרנקל-תאומים) והרב משה חיים לאו, נצר לשושלת רבנים. אחיו הגדולים הם: יהושע (שיקו) לאו-הגר אשר ברח לישראל מהונגריה באפריל 1944 אחרי פלישת הנאצים להונגריה, נפתלי לאו-לביא (טולק) שהשגיח עליו בשואה, ושמואל יצחק (מילק)  שנספה בשואה.

את שנות המלחמה הראשונות עבר בגטו פיוטרקוב טריבונלסקי, הגטו הראשון בפולין הכבושה. באוקטובר 1942 גורשו אביו ואחיו יחד עם רוב יהודי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה (שם נספו בי"א במרחשוון ה'תש"ג) אולם הוא הצליח לחמוק עם אמו מהגירוש וכך ניצלו חייו. בנובמבר 1944, במהלך אקציה, הצליחה אמו להצמיד אותו לאחיו הגדול נפתלי, שהיה מיועד להישלח למחנה עבודה, אולם היא עצמה לא ניצלה. יחד עם נפתלי נשלח למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה, משם הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד. במחנה זה סייע לו חייל רוסי בשם פיודור מיכאיליצ'נקו[1] ושמר על חייו.

כאשר שוחרר המחנה על ידי חיילי ארצות הברית נודע ישראל לאו (בכינויו "לולק"), כאסיר הצעיר ביותר ששוחרר מהמחנה, בהיותו בן 8. כמה חודשים לאחר מכן עלו השניים עם "ילדי בוכנוואלד" לארץ ישראל באנייה מטרואה והובלו למחנה המעצר בעתלית. בין משחררי המחנה היה אביו של קארים עבדול ג'אבאר והרב לאו שמר  על קשרי ידידות גם עם בנו.

לאחר שעזב את מחנה עתלית הוא עבר לגור בקריית מוצקין, שם אומץ על ידי משפחתה של אחות אביו, אשת הרב מרדכי פוגלמן, רבה הראשון של קריית מוצקין. בבית הספר הממלכתי-דתי אהרון הרוא"ה, שבקריית שמואל הסמוכה, השלים לאו את הלימודים שהחסיר בשנות המלחמה. למד בישיבות קול תורה, כנסת חזקיהו ופוניבז'. מאז היותו כבן 15 היה לבן-בית בביתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ו"האחראי על קיום המניין" בביתו של הרב הרצוג.

בגיל 22 נשא לאישה את חייטה (חיה יוטא), בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, לימים רבה הראשי של תל אביב. עם נישואיו עזב את קריית מוצקין ועבר למרכז הארץ. הוא שימש כמורה לתנ"ך בתיכון ברנר פתח תקווה ואחר כך בתיכון צייטלין בתל אביב.

קריירה רבנית 

הרב לאו שימש במספר תפקידים רבניים. התחיל כרב בית הכנסת "אור תורה" (שבדרום תל אביב), בשנת ה'תשכ"ה (1965) נתמנה לרב בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב-יפו, ובשנת ה'תשל"א (1971) מונה לרב שכונות צפון תל אביב.

לראשונה נתמנה כרב עיר בשנת תשל"ט (1978), אז נבחר לכהן כרב הראשי של נתניה. בשנת 1983 נבחר לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו במקום חותנו שהלך לעולמו. הוא כיהן בתפקיד יחד עם הרב הספרדי של העיר, הרב חיים דוד הלוי, עד לבחירתו למשרת הרב הראשי האשכנזי לישראל, וחזר אליו לאחר שנסתיימה כהונתו כרב הראשי לישראל. במקביל לפעילותו הרבנית הגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שלום לבוא שבת" בערוץ הראשון, תוכנית ששודרה בימי שישי (לפני כניסת השבת), ועסקה בפרשת השבוע.

בשנת תשנ"ג (1993) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי לישראל, וכיהן בתפקיד עשר שנים (משך הכהונה הקבוע בחוק), עד שנת תשס"ג (2003). בשנת תשס"ה (2005) נבחר בשנית לכהן כרב הראשי לתל אביב-יפו, ומאז הוא משמש בתפקיד זה. לקראת הבחירות לתפקיד נשיא מדינת ישראל ב-2007, שקל להתמודד על התפקיד, אך בסופו של דבר ויתר על כך[2]. בנובמבר 2008 אישרה הממשלה את מינויו לתפקיד יו"ר מועצת יד ושם, במקומו של יוסף לפיד, שנפטר כמה חודשים קודם לכן.

ב-1997 פרסמה אורית שוחט תחקיר בעיתון "הארץ" ולפיו נהג הרב לאו לקבל תשלום במזומן על טקסי נישואין שהוא עורך, ללא דיווח לנציבות מס הכנסה וזאת אף שהוא משמש בתפקיד דיין. הרב לאו הסביר כי הכסף מיועד לתרומה לישיבה שעמד בראשה, פרסם התחייבות פומבית שלא לקבל יותר תשלום על עריכת חופות, ובמקביל הגיע להסדר עם מס הכנסה. ב-2007 החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח נגדו בהליכים פליליים או משמעתיים בעניין זה, וקבעה כי "קיים עדיין ערפול בנושא, וגדר המותר והאסור לא הובהר עד תום"[3].

אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית 

הרב לאו מתבלט כנואם וכמשמיע דברה של היהדות בנועם, גם באוזני ציבורים הרחוקים ממנה. עובדת היותו ניצול השואה הביאה אותו לעסוק הרבה בעניינים  הקשורים בזכרה ובהנצחתה.

לאו תומך בגישה המתירה המתת חסד פסיבית ומניעת טיפול פולשני בחולה סופני.

כחלק מתפקידו כרב הראשי לישראל פעל לקיום קשר בין ראשי היהדות לבין ראשי הכנסייה הקתולית. לשם כך נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני והיה לרב  הראשי הראשון שנפגש עם אפיפיור. גם לאחר סיום תפקידו כרב ראשי המשיך בפעילות הקשר בין הדתות.

משפחתו 

הרב לאו נשוי לחיה-איטה (חייטה) (בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל) ואב לשמונה. בניו הם הרב משה חיים לאו, רב בנתניה וחבר מועצת העיתונות; הרב דוד לאו,הרב הראשי לישראל; הרב צבי יהודה לאו, רב היישוב סביון, מראשי ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב ורב קהילת קהל חסידים בפתח תקווה.

חתניו הם הרב אליעזר סורוצקין, רב שכונת רמת אפרים בנתניה, מנכ"ל ארגון לב לאחים ומשנת 2015 מנכ"ל "החינוך העצמאי"; הרב בנימין קאהן, מנהל ישיבת חיי משה בירושלים, שבנשיאות הרב ישראל מאיר לאו ובראשות הרבי נפתלי נוסבוים; הרב יחזקאל שיינפלד, רב בית כנסת ברמת אביב; הרב אריאל שוייצר, דיין בבית הדין האזורי באשדוד והרב משה קירשטיין, ראש ישיבת נתיבות יצחק בתל אביב ובנו של הרב ישראל שאול קירשטיין, מראשי ישיבת ההסדר קריית שמונה.

תפקידים ציבוריים 

 

הרב לאו נואם באו"ם

• חבר במועצת הרבנות הראשית

• חבר ב"מועצה הלאומית למען יהודי ברית-המועצות"

• חבר בוועדה העליונה לניסויים רפואיים בבני אדם (ועדת הלסינקי)

• חבר הנהלת המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים

• חבר מועצת יד ושם, והחל מיוני 2008 יו"ר המועצה

• נשיא הישיבה הכלל חסידית "חיי משה", הנושאת את שם אביו הרב משה חיים לאו

• נשיא ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב הנושאת את שם חמיו הרב יצחק ידידיה פרנקל

אותות ופרסים 

• פרס ישראל על מפעל חיים תשס"ה (2005)

• פרס הרב קוק לספרות תורנית תשנ"ד (1994)

• אות לגיון הכבוד על ידי ניקולא סרקוזי לקבוצה של שמונה ניצולי שואה ובהם הרב לאו (אפריל 2011)

• תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת בר-אילן (2005)

• פרס כץ

• עיטור נשיא מדינת ישראל (2014)[4]

ספריו 

• אל תשלח ידך אל הנער - אוטוביוגרפיה; הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.

• יחל ישראל - סדרת ספרים שבה:

  • שו"ת – לקט מתשובותיו בנושאים שונים; נערך על ידי בנו הרב דוד לאו.

  • פירוש על הגדה של פסח – הגדה זו ערוכה בשתי גרסאות; אחת המיועדת לדתיים, ואחת לחילוניים. ההגדה יצאה לאור גם במסגרת פרויקט עם הספר.

  • פירוש על מסכת אבות – נערך על ידי חתנו הרב אריאל שוייצר, על פי שיעורים שהעביר במשך שנים רבות. יצא לאור בעריכה מחודשת בשם אבות לדור: על מסכת אבות.

• הערות על הספר מרגניתא דרבי מאיר לרבי יהודה מאיר שפירא מלובלין.

• יהדות הלכה למעשה – ספר העוסק במעגל החיים היהודי בלשון שווה לכל נפש. את הספר כתב הרב לאו יחד עם העיתונאי שאול מייזליש.

• הנחת יסוד: 100 מושגים ביהדות (הוצאת ידיעות אחרונות, 2008) - ספר הפונה לחילונים.

אילן יוחסין 

צבי יהודה לאו

  

 

ישראל יוסף לאו

 

משה חיים לאו

   

נפתלי לאו-לביאישראל מאיר לאויהושע הגר-לאו

  

בנימין לאו

 

משה חיים לאו

 

דוד לאו

 

משה הגר-לאו

 

ראו גם 

• משפחת שור

קישורים חיצוניים 

מיזמי קרן ויקימדיה

 ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל מאיר לאו

 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל מאיר לאו

• דוד תדהר (עורך), הערך "ישראל מאיר לאו" באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5456

• הרב ישראל מאיר לאו בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם

• "הרב ישראל מאיר לאו", בתוך: יאיר שלג, אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

• פרס ישראל- נימוקי השופטים

• הרב ישראל מאיר לאו, בעל הניסים, חוזר לת"א, מעריב, מוסף "פנאי פלוס" עמ' 6, 31 בדצמבר 1987

• הרב לאו בראיון לחב"ד און ליין, לרגל ג' תמוז ה'תשס"ח, יום ההילולה של הרבי מליובאוויטש.

• nrg מעריב, תיעוד נדיר: כך ניצל הרב לאו מבוכנוולד, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2008

• ‫הגר רם, ‏הרב לאו: "שחרור המחנה בוכנוואלד הוא היום בו נולדתי מחדש", באתר ‏mako‏‏, ‏16 בנובמבר 2008‏‬

• דוד קורן ושמואל קליין, "להיות הרב לאו" • יום מרתק במחיצתו • תיעוד בלעדי, באתר בחדרי חרדים, 16 בספטמבר 2010

• רוחה נובק, תקציר ספרו של הרב לאו "אל תשלח ידך אל הנער"

• יהודה שלזינגר, ‏רב של כולם, באתר ישראל היום, 28 בספטמבר 2011

• ג'קי לוי, ‏האב הראשי, באתר ישראל היום, 14 באפריל 2014

• ינון מגל‏, הרב לאו: "ישראלים בברלין? הם לא למדו שום דבר", באתר וואלה! NEWS‏, 28 באפריל 2014 

שיעוריו ומאמריו

• מדינה יהודית, היא מדינת ישראל, באתר בשבע - ערוץ 7, 25 במרץ 2004

•  משיעורי הרב ישראל מאיר לאו, לצפיה באתר "בינינו"