סיור בגליל התחתון מרכזי

 

 

 

 

כאוכב אבו אל היג'א :

 

היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, 3 קילומטר צפונית מערבית לכפר מנדא. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1984. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בכאוכב אבו אל-היג'א 3,157 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2013, המועצה המקומית מדורגת 2 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013) היה 51.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2012 היה 5,913 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,018 ש"ח).‏[1]

בכאוכב אל-היג'א יש גן פסלים, הכולל פסל המסמל את אחוות שלוש הדתות, בו על שלושה עמודים נמצאים סמלי היהדות (מגן דוד), הנצרות (צלב) והאסלאם (סהר).

היישוב הוקם על שטח הכפר היהודי "כוכבא" שמוזכר אצל יוסף בן מתתיהו. הערבים הוסיפו לו את השם אבו אל-היג'א על שמו של השייח' חוסיין אל בוחארי שכונה אבו אל היג'א .אבו אל היג'א ,שהיה מלוחמיו של צלאח א-דין ,קבור במקום. היג'א בערבית זו התקפת פתע. הוא היה עורך פשיטות פתע ביחידות קטנות על צבא הצלבנים. קברו נחשב כמקום קדוש ובית תפילה. מסביב לקבר יש בית קברות של תושבי הכפר.

 

גן הפסלים כאוכב אבו אל היג'א:

 

 

 

תל יודפת:

 

תל יודפת- גבעה הררית , מוקפת הרים כאשר צידה הצפוני הוא המתון ביותר ולכן הקרב הוכרע בצד זה.(מצפון הרומאים הקימו סוללות והכריעו ). על התל  ניתן לראות 2-3 שכבות. ניתן למצוא שרידים הלניסטיים טרום חשמונאיים, חשמונאיים ורומית קדומה, מאה 1 לספירה. הישוב נחרב בתקופת המרד הגדול ולא יושב מאז.

מוזכרת במשנה כעיר שמוקפת חומה

הסטורית-  על הקרב ביודפת כתב יוסף בן מתיתיהו שהיה ממשמרות הכהונה.

המרד הגדול התחיל בקיסריה בשנת 66 לספירה כאשר פרצו אירועיי דמים בין האוכלוסיה  היהודית לבין נוכרים בשאלה העיר קיסריה היא עיר יהודית או לא , הנציב היה לטובת האוכלוסייה הנוכרית דבר שאיפשר להם לפגוע ולהרוג את היהודים. אירועים אלו כונו   "פולמוס ווארוס".

יוסף בן מתיתיהו מתמנה למפקד הגליל, הוא מגיע ליודפת, מבצר אותה, אוגר מזון ומים ומכין את חייליו לקרב . באותו הזמן הקיסר נירון שולח את אספסיאנוס ובנו טיטוס ליהודה לדיכוי המרד. בגליל היו שתי קבוצות: מתנגדי המרד ותומכי המרד.  אספסיאנוס מגיע לגליל עם 3 ליגיונות ה 5,10,15. כ-60 אלף חיילים. יודפת עומדת באומץ במצור 47 יום ולבסוף נופלת בקרב . יוסף משתמש בתחבולות ובשיטות כמו הקצבת מים ומזון לחייליו, הגבהת החומה, לוחמה פסיכולוגית בהראותו לרומאים כי יש להם שפע מים, הוא מסב לרומאים אבידות. בסוף הקרב נשארת קבוצה קטנה של לוחמים וביניהם יוסף בן מתיתיהו שמפילים גורל ומתאבדים מלבד  יוסף. שמסגיר את עצמו ובשיחתו עם אספסיאנוס הוא מנבא לו שיהיה הקיסר הבא של רומא. ואכן כך היה, יוסף מובל לרומא ומשמש ככתב הסטוריוני של הקיסר. קרב יודפת מופיע בספרו "מלחמות  היהודים ברומאים". לאחר יודפת נופלות עוד ערים בגליל כמו גמלא והמערך של ההתישבות עובר לירושלים ומשם למצדה, מכוור והירודיון.

בתל נמצאו ראשי חיצים, מסמרי סנדלי רומאים, אבני בליסטרא, אבני דרדור. בנוסף התגלו  עשרות בורות מים אשר ניקזו את מי הגשמים, נמצא בית מגורים מהתקופה החשמונאית עם מקווה , מטבעות חשמונאים ושל נירון הקיסר (לא נמצאו מטבעות של המרד כי יודפת נפלה ראשונה), נמצאו עצמות כבשים יותר מאשר עצמות עיזים- כנראה ועסקו באריגת בדים, נמצאו גם משקולות נול. כלי אבן המעידים על בית יהודי.

ביודפת החדשה נמצא מבנה ,יתכן וזה בית כנסת או כנסייה, בית אמיד בסטנדרט גבוה עם ציורי קיר (פרסקו).בבור מים אחד נמצאו עצמות אדם שכנראה נלקטו והובאו לכאן.

 

 

תצפית הררית + תכנית ייהוד הגליל והמצפים:

 

הררית:

 

ישוב קהילתי בתחום המועצה האזורית משגב. הישוב הוקם בשנת 1980 בפסגת הר הררית (526 מ'). תנאי מרכזי לקבלה לישוב הוא  החובה לעסוק במדיטציה כאורח חיים. בישוב מתגוררות כיום כ-50 משפחות העוסקות בתיירות, אירוח ובמקצועות חופשיים. כדאי לשם לב לצורת בניית הבתים בהררית, חלק מהבתים נבנה עפ"י עקרונות "הסטפדיה וודה" שיטת הידע המושלם בשפת המזרח והכוונה לשילוב ידע קוסמי ושיטות ארכיטקטורה מתקדמות הלוקחות בחשבון את תנאי הסביבה והמיקום כחלק מהשיקולים לבניית הבית. (במרכז הישוב מצפון לכביש הראשי העובר בישוב יש בית עץ שהובא בשלמותו מפינלנד ומיד לאחריו בכיוון מזרח בית שנבנה כולו עפ"י עקרונות "הסטפדיה וודה").

 

מבדד נטופה:

 

מבדד נטופה קשור  לסיפור חייו המופלא של האב יעקב וילברנט  שהיה נזיר ואיש דת בהולנד. בשנות מלחמת העולם השניה  היה יעקב בן 22 ושירת  במנזר בדרום הולנד, קרוב לגבול עם בלגיה. המלחמה עברה עליו ללא מאורעות מיוחדים, אבל הדוד של יעקב  שהיה גם הוא איש דת נוצרי  התנגד מאוד  לגירוש יהודי הולנד אל מחנות הריכוז הנאציים. כתוצאה מגילויי התנגדות, נכלא הדוד בעצמו במחנה ריכוז נאצי בדכאו בגרמניה. הדוד הפך להיות לקרבן של ניסויים רפואיים שערכו בו הנאציים הוא סבל מאוד והיה עד לסבל הרב של היהודים במחנה הריכוז. בסיום המלחמה ב1945 חזר הדוד הביתה להולנד וסיפר את סיפורי הזוועה שעברו על היהודים במחנות הריכוז הנאציים. יעקב איש הדת הצעיר הושפע מאוד מסיפוריו של דודו שחזר והדגיש בפניו את הרעיון שצריך לעזור ליהודים ולעם הנבחר - ישראל בכל מקום ובכל תנאי.לאט לאט התגבשה ההחלטה בליבו של יעקב לעזוב את הולנד לצמיתות ולגור כנזיר איש דת נוצרי בארץ ישראל.

בשנת 1965 הגיע האב יעקב לישראל  והתחיל לחפש מקום להתיישבות. המשימה הייתה קשה, אך לבסוף נמצאה חלקת אדמה כמעט נטושה סלעית במרומי הר הררית. האב יעקב ניהל  משא ומתן עם משפחה ערבית בדיר חנא ואחרי דיונים רבים וכוסות קפה שנשפכו כמים, הוא הצליח  לרכוש 17 דונם קרקע במרומי הר הררית. בינתיים הצטרף אל האב יעקב נזיר נוסף, האב תומא שהגיע ממדינת ויסקונסין שבארה"ב. בחורף 1967 עלו שני הנזירים להתיישב בהר הררית תוך שהם גרים באהל קטן שהוקם על ההר.הרעיון היה להקים מנזר, מקום התבודדות על הר בגליל. למקום הם קראו בשם "לאורה נטופה"- ביוונית פירושו מקום התבודדות של נזירים לכן השם העברי של המקום נקרא מבדד נטופה. יעקב ותומא שני הנזירים מצאו על ראש ההר בור מים ביזאנטי נטוש, הם חפרו וניקו אותו במטרה שישמש להם כמאגר מי שתיה. בעזרת פועלים מהכפר דיר חנא הם ניקו את הבור  והרחיבו אותו. הנזיר תומא שמח מאוד בבור המים אך האב יעקב החליט שבור המים יהפוך לכנסיה תת קרקעית כי "ממעמקים קראתיך  ה" . בעקבות הרצון לבור מים נולדה הכנסייה שעל ההר. בשנה הראשונה להתיישבותם, הם חצבו מספר בורות מים בהר, בורות המשמשים אותם לשתיה עד היום. הנזירים בסיוע של מתנדבים ופועלים סללו דרך עפר המתאימה לטרקטור דרך שתחבר אותם מראש ההר אל הכפר הקרוב  דיר חנא. בנוסף לכך נחצבו עוד בורות מים והוקמה כנסיה הבנויה כולה מאבן מקומית. האב יעקב נקבר בבית הקברות הקטן שעל ההר כשמלווים אותו בדרכו האחרונה יהודים מוסלמים ונוצרים, ראשי הכנסייה בארץ ישראל וקרובים וידידים מחו"ל. כשבועיים לאחר מותו של האב יעקב קיבלו את המקום נזירים סיליזיאנים מבית ג'ימאל .המקום שינה קצת את אופיו הנזירים החדשים גרים בבית האבן החדש ואילו הנזירים הישנים, תומא מאמריקה, קייס ההולנדי  נפטר גם הוא מאזו, אך אחרים ממשיכים להתגורר בבקתות הצנועות ולנהל אורח חיים פשוט כמקודם. מבדד נטופה ממשיך להיות מקום מיוחד המשרה רוגע ושלווה, משדר הרמוניה  של חיים עם הטבע ועם שכנים יהודים וערבים כאחד.

הכנסייה  נבנתה מעל בור המים הראשון. במהלך שנות ה70 של המאה שעברה נבנו בתי מגורים  (צריפים) מחומרים זולים ובאותם שנים נבנה חדר האוכל שהיה כולו עשוי עץ מכוסה נייר זפת למנוע דליפת גשם פנימה. במהלך הזמן הוקמו מבנים נוספים על ההר. נבנו שני מבני אבן , אחד המשמש לספריה והשני משמש כיקב. כמו כן הוקמו בקתות קטנות מעץ ומשאריות של חומר בניין בבקתות אלו גרים שאר הנזירים והתושבים הזמניים על ההר. בדרך כלל מתגוררים במבדד מספר נזירים קבועים 3-4 ומתנדבים מכל העולם שבאים לחוות את המקום לפרקי זמן קצרים. בשנת 1980 הוקם הישוב הררית  בסמוך למנזר והמקום הפך להיות נגיש למטיילים ולמבקרים. גם הנזירים יצרו קשר עם אנשי הישוב הררית ודרכם נוצר קשר עם העולם החיצון. בגלל הקרבה להררית אפשר היה בקלות להתחבר למים ולחשמל אך הבחירה הייתה לחיות בפשטות כדרך חיים. אורח החיים במנזר הוא פשוט מתוך בחירה, מי השתייה והרחצה נלקחים מתוך בורות ואין חשמל מתוך בחירה. האווירה במנזר נעימה מאוד. היום עובר בתפילות ובעבודה וכל פעם מישהו אחר מהנזירים עושה תורנות של הכנת ארוחות וכביסה. התפילה האחרונה בכנסיה היא בשעה 5 בערב שלאחריה אוכלים יחד את ארוחת הערב. מסיימים את היום בקריאת פרק מהתנ"ך, כל יום פרק אחר, לאחר כשנתיים בערך הם מתחילים בקריאת התנ"ך מחדש. בשנת 1988 נבנה במקום מבנה בטון-בית של ממש המשמש כמקום אירוח לאורחים המגיעים  מחו"ל. בתאריך  ה 2.12.2005  נפטר האב יעקב וילברנט במיטתו במבדד נטופה והוא בן 85 שנה. למחרת בשבת בבוקר נערכה לאב יעקב לוויה רבת משתתפים. 

 

תכנית המצפים ויהוד הגליל:

 

 לפי תוכנית החלוקה של שנת 1947 הגליל התחתון והעליון המרכזי  לא נכלל בשטחי המדינה היהודית מפני שהיה מיושב ברובו המוחלט באוכלוסייה ערבית. במבצע דקל וחירם שוחרר הגליל, והוקמו יישובים במיוחד בגבולותיו אולם לא הוקמו ישובים במרכזו של הגליל. עובדה זו יצרה את החשש שאם הנחיתות היהודית הדמוגרפית בגליל תימשך , יהיה פוטנציאל לאיבוד האחיזה הישראלית בגליל. לכן בשנת 1964 הגתה ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול, את תוכנית  "סוס" כלומר סוף סוף לייהוד הגליל. בשנת 1964 הוקמו הערים נצרת עילית וכרמיאל והיישובים- שתולה, נטועה, זרעית, חזון ועוד.. יחד עם זאת עדיין מרכז הגליל היה ריק מהתיישבות יהודית.

בשנת 1977 הצביעו מומחים על כך שאם לא יהיה יישוב של הגליל על ידי יהודים ,לכל הפחות באופן של תפיסת השטח , יוכלו הערבים עם השנים לדרוש עצמאות ערבית או אוטונומיה בגליל. אם כן הצורך היה ברור אולם מי יהיה הגוף המבצע? התנועה הקיבוצית היתה רחוקה משיאה והציבור הדתי לאומי היה עסוק בתנופת ההתנחלות ביהודה ושומרון, אם כן לא היה גוף אידיאולוגי חזק אליו יכלה לפנות המדינה והפנייה היתה לאינדיבידואלים בעלי אג'נדות שונות.כך קמו מצפים כמו הררית ששמה דגש על מדיטציה טרנסינדנטלית וכו.

עם השנים גם הציבור הדתי לאומי הצטרף להקמת המצפים והקים מצפים כמורשת , מצפה הושעיא ומצפה אשחר בחלקו..

 

יחד עם זאת יש לציין שחשיבותם של המצפים אינה דמוגרפית(המצפים כולם כוללים 25000 תושבים) אלא בנוכחות בשטח. את העוצמה הדמוגרפית נותנים וייתנו היישובים העירוניים במרחב ככרמיאל נצרת עילית וכו'

 

ולדהיים (אלוני אבא):

 

ראשוני המתיישבים באזור אלוני אבא היו אנשי כת הטמפלרים הגרמניים, אשר בחלומם ליישב את ארץ הקודש, הקימו בשנת 1907 מושבה חקלאית קטנה ושמה ”ולדהיים" (Waldheim, בגרמנית: ”נווה יער"). המקום הוקם בסמוך ליישוב הטמפלרי בית לחם הגלילית והתקיים עד לגירושם של הגרמנים בשנת 1948.

היישוב אוכלס מחדש בשנת 1948 על ידי גרעין של תנועת הנוער הציוני, שנוצר מאיחוד של חניכים מרומניה, גרמניה ואוסטריה. לאחר ארבע שנים של גיבוש ועבודה במושבה הרצליה עלה הגרעין להתיישבות ביישוב הגרמני ”ולדהיים", שנכבש על ידי כוחות חי"ש של ההגנה במלחמת העצמאות. לאחר שלוש שנים בנקודת הקבע הוחלט לאמץ צורת חיים של מושב שיתופי. היישוב נקרא על שם אחד החברים הראשונים בגרעין המייסד – הצנחן אבא ברדיצ‘ב ז"ל, אשר נרצח על ידי הגרמנים בעת שפעל בגרמניה להצלת שארית הפליטה שם.

אחד הסממנים המיוחדים הקיימים באלוני אבא הוא הכנסייה האוונגלית שהוקמה בשנת  1916  . החידוש בהקמת הכנסייה היה בכך שהטמפלרים התנגדו לכנסיות מפני שהאמינו שהכנסיה מצוייה בליבו של כל מאמין.ובמקום כנסייה הקימו בתי עם למען התוועדויות התושבים. למרות תפיסה זו ,חזרו הדור השני ושלישי של הטמפלרים לחיק הכנסייה הפרוטסטנטית וזו הסיבה להקמת הכנסייה במקום שמהווה את המבנה הטמפלרי הבולט ביותר במושבה.