"יעקב איש תם יושב אהלים"

 

בשנת תשכ"ב סרן יעקב אבן שימש כסגן מפקד בית הספר למכ"ים של חטיבת גולני. בעת פעולת נוקייב (מבצע "סנונית") פיקד סרן יעקב אבן על כוח שכבש את הכפר הסורי נוקייב. במהלך הסתבכות בקרב נשלח סרן יעקב אבן יחד עם סגן שחר חייק ז"ל לתקוף את המוצב ממערב. סרן אבן יחד עם סרן חייק ז"ל טיפס לראש המוצב חרף תנאי השטח הסבוכים וטיהר את תעלותיו עד לכיבושו המלא.

על כך הוענק לסרן יעקב אבן צל"ש אלוף פיקוד הצפון. מאיר זורע, אלוף פיקוד הצפון 25 במרץ תשכ"ב

 

מעשה שקרה לי ביפו לפני זמן מה,

זכיתי לקבל זימון למילואים, בדרכי למילואים בזמן המתנה בתחנת האוטובוס ביפו, פנתה אלי אישה בתימהון ואמרה שאני "ממש דומה לרב יובל",

כשעניתי לה "ב"ה טוב שאני דומה לעצמי"
תימהונה גבר, היא שאלה אותי "הרי הדתיים חזק לא עושים צבא"

עניתי "הלא זו מצווה גדולה! לסייע בהצלת 6 מיליון יהודי ארץ ישראל" הסכימה עימי.

מהמקרה הזה ומקרים דומים הסתבר לי שאותה אישה וכמותה רבים שמחוברים למסורת והמדינה והצבא קרובים לליבם, לא מעלים על דעתם שאותו יעקב איש תם הוא גם גיבור בצבא.

 

כשנבקש מילד לצייר את גדולי האומה, את אבותינו אברהם יצחק ויעקב, רוב רובם של הילדים וגם אנו המבוגרים לא נעלה בדמיוננו אותם כגיבורי מלחמה אלא כישישים קדושים עטופים בטלית ותפילין ואוחזים ספר קודש.

אם כי דוד רזיאל מפקד האצ"ל בוגר ישיבת מרכז הרב , בעודו ילד בבית הספר שנתבקש לצייר את דוד המלך, להפתעת חבריו והמורים צייר את דוד המלך כגיבור מלחמה.

 

בפרשה הבאה, פרשת וישלח רואים שאותו יעקב אבינו שהוא איש תם יושב אהלים, מתכונן ללחימה כפשוטו, ואם תרצה לומר שהפרוש  הוא מלחמה על ידי תפילה, אי אפשר לומר כך שהרי אומר רש"י שיעקב התכונן לדורון, תפילה וגם למלחמה.

על הפסוק – "וירא יעקב וייצר לו", פירש רש"י: ויירא ויצר: ויירא שמא יהרג. (ב"ר ותנחומא). ויצר לו: אם יהרוג הוא את אחרים (בראשית פרק לב פסוק ח)

 

"אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה - והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד: אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית." (אורות המלחמה  פרק ב לראי"ה קוק)

 

החיבור של יעקב אבינו לגבורה בלחימה, אוחז חרב ומכה באויב נראה לנו מוזר כיוון שאלפיים שנה חיינו ללא מדינה וצבא וללא כל המצוות שתלויות בעם, התרגלנו שיהודי לא מרים נשק.

ואם תקשה הלא "חדש אסור מן התורה" (כמליצת החזו"א), נענה שאין זה חדש אלא דברים פשוטים, מצוות פשוטות שנשתכחו במהלך הדורות, כעין שאומרת הגמרא במגילה שיש עניינים ש"שכחום וחזרום וייסדום"

 

שנזכה לדבק במידתו של יעקב אבינו שידע כשצריך לאחוז בכלי מלחמה ולהילחם באויביו.