מערך סיור " גרעין בלב יפו-סיפור של שליחות"

 

להלן פירוט על מתווה סיור,

למעוניינים במדריך ניתן ליצור קשר עם דודי -054-8175073

​

רקע:

 

את יפו "התיירותית" מכירים כולם. העיר העתיקה המשוחזרת מלאת המסעדות והגלריות. זו המושכת אליה תיירים מן הארץ והעולם .

אבל האם שאלנו את עצמנו כמה אנשים מכירים את יפו האמיתית? זו שמאחורי הקלעים ? יפו של השיכונים שנבנו בשנות ה50 על חורבות הפרדסים כדי לאכלס עולים חדשים והפכו לשכונות מצוקה? יפו של מתח כפול בין יהודים לערבים שכולל מצד אחד את הרצון לחיות יחד בשלום למרות הנרטיבים המנוגדים ומצד שני כולל את החשש מהתבוללות וטשטוש הזהות היהודית? יפו של אנשים פשוטים שרוצים חינוך טוב לילדיהם מול יפו של אילי נדל"ן שרוצים למחוק את השיכונים הישנים , להרים פרויקטים גרנדיוזיים ועל הדרך לשנות את מרקם האוכלוסייה? ובכן, רובינו ביפו הזו לא ביקרנו ואת יפו הזו אנו רוצים להראות לכם היום. יפו של ניגודים ומתחים , שאלות זהות יהודית ובעיות סוציו-אקונומיות ובתוך כל זה , סיפורם של האנשים שבחרו בחיי שליחות להחזיר עטרה ליושנה ולהחיות מחדש את חיי הרוח היהודיים של יפו, העיר שלאורך ההיסטוריה הייתה עיר הנמל של ירושלים והשער לארץ ישראל בעת החדשה זו שדרכה עברו כל חמשת העליות שהחיו מחדש את החיים הישראלים בארץ, סיפורם של אנשי הגרעין ביפו ופעילותם.

 

• הסיור תנהל על פי תחנות הדרכה בהתאם לפעולתם של אנשי הגרעין בשילוב עם סיפורו ההיסטורי של אזור לב יפו ותיאור מרקם החיים בו.

נקודה ראשונה: ציהתל"י 24: מעון פעוטות – שכונת צהלון:

 

שכונת צהלון מהווה את אחת השכונות הותיקות של לב יפו. היא נבנתה בשנות ה30 (1933)בתקופת המנדט הבריטי סביב בית החולים של ד"ר דג'אני שהוקם במקום על ידי הקבלן היהודי יצחק רפפורט שבנה בתים רבים ביפו.

בית החולים הוקם על ידי ד"ר דג'אני בלב אזור הפרדסים וסביבו החלה להתפתח השכונה שנשאה את שמו.

עם פרוץ הקרבות על יפו באפריל 1948 עזבו כל תושבי השכונה את ביתם . אלמנתו של ד"ר דג'אני, סלמה, סיפרה בראיון מאוחר שמנהיגי היישוב הערבי הודיעו ברדיו המקומי לכל תושבי השכונה לעזוב כדי לא להפריע לקרבות והבטיחו להם שישובו לבתיהם תוך 14 יום .

לאחר מלחמת העצמאות , הפך בית החולים דג'אני לבית חולים ממשלתי ונקרא על שם הרופא היהודי יעקב צהלון ומכאן גם שם השכונה.

במשך שנים הכילה השכונה תושבים יהודים וערבים ממעמד סוציו אקונומי נמוך כאשר רוב התושבים הם יהודים .

ככלל על פי נתוני עיריית תל אביב כ70% מתושבי יפו הם יהודים כאשר עיקר ההתמודדות שלהם מתנקזת לבעית זהות יהודית והתבוללות  ,רמת חינוך ירודה ובעיות כלכליות.

על מנת להתמודד עם בעיות אלו , הוקם הגרעין החברתי ביפו.

בשנת 2007 הגיע ליפו מייסד הגרעין יובל אלפרט. אלפרט מספר שלאחר ההתנתקות מגוש קטיף הבין שהמשימה המרכזית בתקופה זו נעוצה בחינוך בדגש על פריפריות ומקומות עם בעיית התבוללות וחוסר זהות יהודית ולכן פנה ליפו בה ראה מחד,ערך היסטורי כשער לארץ ישראל במהלך הדורות, כעירו של הרב קוק וכעיר שהיוותה את לב העשייה הציונית בעת החדשה ומאידך עיר מאתגרת מבחינת פעילות חינוכית בדגש על זהות יהודית.

הרב  יובל אלפרט הגיע ליפו עם משפחתו בשנת 2007 והתחיל לפעול כמשפחה יחידה ללא חברת משפחות אחרות או סיוע כלשהו.

בראשית הדרך , הוזמן על ידי מנהל בית ספר הי"ב שנתי, עירוני ז', להעביר שיעור ביהדות בבית הספר.

אלפרט התוודע לעובדה כי שליש מתלמידי בית הספר אינם יהודים ובית הספר דוגל בחינוך לדו קיום מתוך מגמה של טשטוש זהויות.

אלפרט הבין שהדרך המרכזית לחיזוק הזהות היהודית היא פתיחה של מוסדות חינוך בעלי חינוך יהודי חזק והשפעה חינוכית בבתי הספר ברחבי יפו.

במהלך השנה הצטרפו עוד 6 משפחות עם ילדים קטנים .לאור זאת דחף הרב אלפרט להקים מעון לגיל הרך מתוך מטרה כפולה, האחת לחנך חינוך יהודי מהבסיס והשניה לבנות תשתית חינוכית שתמשוך אליה תושבים המעוניינים בחינוך יהודי ושתמשיך ותתפתח לכיוון גנים, בתי ספר יסודיים ואולי אף תיכון שיחנכו באופן יהודי ציוני.

המעון הוקם בתחילת 2008 ברחוב ציהתל"י 24 ביפו וקלט את ילדי משפחות הגרעין ומשפחות מלב יפו.

 

בית כנסת בית ישראל רחוב הבעש"ט- מבנה בית הכנסת שמכיל היום הן בית כנסת פעיל והן סניף של בני עקיבא היה מבנה דו משפחתי שבחלקו האחד היה בית כנסת בקושי פעיל שכלל 7 מתפללים זקנים בגיל 90 בממוצע ובחלקו השני התגוררה משפחה ערבית. למותר לציין שבית הכנסת עמד בפני סגירה מפאת חוסר מתפללים.

אנשי הגרעין החליטו להחיות מחדש את בית הכנסת וקבעו בו את מקום תפילתם והרב אלפרט מונה להיות רב בית הכנסת. במקביל , הצליחו לרכוש את החלק השני של המבנה ולהקים בו סניף בני עקיבא מתוך מטרה לספק לידי ונערי האזור פעילות פנאי מהנה וחינוכית ברוח יהודית.

 

בית ויצו איטליה – גן ילדים חינוך ממלכתי דתי- הרב אלפרט ואנשי הגרעין המשיכו לפעול בקרב אנשי האזור שראו בפעילותם משב רוח מרענן של אנשים שאכן באו לתרום לעולם החינוכי והחברתי באזור.

נציגי השכונה פנו לרב אלפרט וביקשו להקים גן ילדים ממלכתי דתי .פנייה זו שיקפה את חשש ההורים מהחינוך בגנים ובתי הספר הממלכתיים ביפו שהיו מוסדות מעורבים. יתרה מכך , הגישה החינוכית של המוסדות הממלכתיים דגלה בגישה של חינוך משותף המטשטש הן את הזהות היהודית והן את הזהות הערבית מתוך כוונה ליצור מן כור היתוך.

הדבר גרם למירמור בקרב תושבי יפו היהודים שרובם יהודים מסורתיים שראו במדיניות זו סכנה הן לחינוך היהודי המסורתי והן סכנת התבוללות.

הרב אלפרט בשיתוף עם ועד לב יפו  דחף להקמת גן ילדים ממלכתי דתי עירוני.

לשם כך היה עליו לגייס את תמיכת העירייה למהלך זה. בעיריית תל אביב יפו העדיפו לקדם גנים משותפים ליהודים וערבים עם תגבור לימודי יהדות בנוסח הרפורמי וממש לא רצו לפתוח מוסדות ממלכתיים דתיים בשכונה.

 

על מנת להביא את העירייה בכל זאת לפתוח את הגן היה על הרב אלפרט להיצמד להליך הביורוקרטי שהעירייה מחוייבת לו.