בעקבות יצחק שמיר – מהלך הסיור

 

נקודת פתיחה: מוזיאון הלח"י ע"ש יאיר שטרן (שכונת פלורנטין)

קישור לנושא הסיור:

מקום המסתור של אברהם שטרו יאיר. רצח שטרן – ידובר בהמשך.

דמותו של יאיר משפיעה  מאד על יצחק שמיר. הסתלקותו של יאיר היא נקודת המפנה של שמיר וצמיחתו בלח"י.

ילדותו של שמיר ומשפחתו.

מאפייני הבית – קטע קריאה 1

 

נקודה שנייה: שד' וושינגטון לכיוון סלמה

רקע על ההבחנה בין דרום ת"א למרכזה – התפר בדרך יפו ודרך פ"ת. קהילה ספרדית שעוזבת את יפו ומתמקמת בתפר בינה לבין יפו והשכונות הותיקות כשבמקביל מתפתחת בשנות ה 20 ת"א החדשה עם עליית בעלי הבתים מעלייה רביעית וחמישית. שיוך מחתרתי (אצ"ל, לח"י) מול שיוך מוסדי – הגנה. ראשית הקיטוב העדתי-פוליטי.

יצחק ירזניצקי בשנים אלו מרגיש לא שייך לפולין, מצטרף לביתר – נושא העלייה לארץ והציונות תופשים מקום מרכזי. קישור בין הדיונים בתנועה על ערכים – המטרה מקדשת את האמצעים, לבין הדילמה המוסרית עימה ייאלץ שמיר להתמודד בעוד כמה שנים האם להורות על פעולת ההחרמה הראשונה (שוד וגניבות פליליות) בחברת הצמיגים CIC לא הרחק משם בקרית המלאכה ברח' סלמה, מתוך אמונה שהמאבק חסר הפשרות בבריטים הוא המטרה המקדשת כל אמצעי.

שילוב דמות שחקן: איש מחתרת שמתחיל להסתובב ולתת תחושה לא נוחה למדריך, בסוף הוא יפנה ויתחיל לגייס אותו למחתרת. בתום ההצגה ייתן פתק שישלח לדירת המסתור בקרבת התחנה המרכזית. המדריך יזמין את הקבוצה להיכנס לעולם המחתרות. יחד עם שמיר.

 

בדרך לנקודה שלישית – עצירה מתודית: בהרצל (בין רח' לוינסקי לדרך יפו) המדריך יודיע לקבוצה כי בדרך יפו שמאלה כ 400 מ' שוכן מטה הבולשת הבריטית (המבנה קיים עד היום וטרם עבר הליכי שימור), המדריך יעשה כאילו הוא הבחין ועדיין מבחין בתנועה ערה של רכבי בולשת לכיוון מזרח – תחנה מרכזית – המסקנה דירת המסתור נשרפה והתגלתה, למען בטחוננו וחירותנו לא נלך אליה אלא לכיוון דירת מסתור אחרת (נקודה רביעית – דירת המסתור של שמיר)

נקודה שלישית: הרצל פינת לילנבלום (ליד מוזיאון הבנקאות והנוסטלגיה)

עדכון לגבי גיוסו של שמיר למחתרת האצ"ל, המחלוקות על דרכה של האצ"ל והפרישה הסופית והצטרפות ליאיר שטרן. המעצר בדירתו של יהושע זטלר – זה האיש שדירתו נחשפה. תקופת המעצר בעכו ובמזרעה, ורצח שטרן במהלך שהותם של שמיר ובכירי הלח"י במעצר. הרחבה על רצח שטרן – היכרות עם דמויות אנשי הבולשת – ג'פרי מורטון ווילקינס (עליו יפורט בהמשך). בריחתו של שמיר בכלא וההברחה לתל אביב וההסתרה עליהם נפרט בתחנה הבאה.

אפשרות לשלב קטע קריאה מס' 2 לאחר שבתקופת יציאתו מהכלא יוודע חלשמיר על מות משפחתו בשואה.

נקודה רביעית: דירת המסתור באחד העם 24

הנקודה מתחילה בהצגת דמות התימניה שמסייעת למחתרת להסתיר את שמיר.

פירוט לגבי מבצע ההברחה בידי ירחמיאל אהרונסון (אלישע) מחיפה והתחפושות – שמיר קצין פולני וחברו גלעדי במדי נוטר. שמיר מוצא עצמו בעמדת מפתח – צריך להתחיל לשקם את המחתרת מתקופה קשה, בנוסף לשמיר חוברים לחבורה גדולה של 20 עצורי לח"י שנמלטו מלטרון. שמיר יחד עם ישראל שייב (אלדד) ונתן ילין מור (גרא) הופכים להיות טריומוואט של מקבלי ההכרעות במחתרת. שמיר מוצא עצמו הממונה על המבצעים – מתחיל להשתמש בשם המחתרתי "מיכאל" שאב השראה ממיקל קולינס ראש המחתרת בצפון אירלנד שאף הוא נלחם באנגלים בחזית אחרת.

בהסתתרותו הוא מתחזה לרב חרדי ומגדל זקן – משתמש בשם הרב שמיר ולימים יאמץ את השם שמיר כשם מחתרתי ובהמשך כשם משפחתו.

נקודה חמישית: שד' רוטשילד מול בית גולומב מוזיאון ההגנה.

בהשראת בית גולומב והייצוג המוסדי הכרוך במוזיאון זה - התחנה תיוחד לתקופת שיתוף הפעולה בין המחתרות, למעשה הנהגת הישוב בארץ מחליטים להסיר כפפות, ללח"י הכי קל להצטרף לתנועת המרי העברי, כי למעשה זהו ניצחון לדרכם שתמיד היתה מלחמה חסרת פשרות בבריטים גם כשהיה אוייב משותף נאצי. עבור הלח"י זו תקופה שבה ניתן קצת להירגע מהמנוסה, כיוון שצריך עכשיו להסתתר ולחשוש רק מהבריטים וכבר אינם נרדפים על ידי אחיהם, שנהגו להלשין ולמסור אותם לבריטים בתקופות שקדמו לתנועת המרי.

אנשי הלח"י נשבעו אמונים למאבק ורואים עצמם אנשי מחתרת לכל החיים. שילוב שירו של יאיר (הולחן בשיתוף עם אשתו רוני). חיילים אלמונים – "כולנו גוייסנו לכל החיים, משורה משחרר רק המוות". השמעת השיר.

 

נקודה שישית: לוח כרוזים בעיצוב של פעם (שד' רוטשילד פינת בצלאל יפה)

בנקודה זו הצגה בלבד – ילד מדביק כרוזים בשירות המחתרת. בסיום הילד ידביק כרוז המודיע על הריגתו של ירחמיאל אהרונסון בידי הבריטים וגינוי קלגסי השלטון הזר, המדריך יקרא עם הקבוצה את תוכן הכרוז ויזמין אותם לנקודה הבאה שם התרחשה ההיתקלות כדי לספר להם על המקרה.

ניתן לנצל להשלמות פרטים – למשל ההיכרות במעצר עם שולמית שתהיה אשתו כל השנים.

 

נקודה שביעית: מזא"ה 33 מול מגדל המים

בנקודה זו לוח זיכרון המאזכר את האירוע. ירחמיאל אהרונסון (אלישע) היה ממסתירי ומבריחי יצחק שמיר. שמיר כעת כבכיר בלח"י מעוניין לקדם אותו ויחד עם הרצון לשקם את הלח"י, הוא קורא לאלישע לתל אביב כדי להתחיל להקים ולגבש עורף אזרחי וארגוני ללח"י. במהלך פגישה של אלישע עם מתי שמואלביץ' (איש לח"י שלימים יגיע להיות מנכ"ל משרד רה"מ (אצל בגין). סיפור החלפת הנשק בגלל נוקר שבור, המעקב אחריו על ידי טנדר משטרה בריטית, ההימלטות והמרדף, הדלתות הסגורות של השכנים בבניין והניסיון לצאת אל הגג הנעול.

 

נקודה שמינית – אחד העם פינת בורכוב:

סיפור חיסולו של וילקינס בירושלים, בפקודת שמיר ששולח 4 אנשי לח"י למבצע. שימוש בשניים מהם בתור דוגמא, למעבר ממחתרתיות למלכתיות לאחר קום המדינה: יעקב כהן יהיה מפקד גדוד הלח"י בצה"ל ויגיע לדרגה הבכירה ביותר של אנשי הלח"י – סא"ל בהג"א. יהושע כהן לא ימצא עצמו בממסד, ירד לנגב ויצטרף למקימי שדה בוקר – לימים ימצא עצמו מגוייס לאבטחת חבר הקיבוץ המפורסם דוד בן גוריון וירצה הגורל והם יהפכו לחברי נפש (אפילו שיהושע כהן היה חבר בחוליית החיסול של הרוזן ברנדוט שהכעיסה את בן גוריון).

קישור לבורכוב (הרחוב), לוילקינס היה רומן מתמשך עם ביתו שושנה בורכוב והיא הגורם לבקיאותו הרבה של וילקינס בשפה העברית והיידיש ובאורחות חיי היהודים.

נקודה תשיעית: ככר הבימה:

לאחר קום מדינת ישראל הלח"י מקים מפלגה "הלוחמים" ושם בבית הבימה ועידת היסוד. מציבים את נתן ילין מור בראש הרשימה. נתן נמצא בכלא באותה עת ועם פרסום תוצאות הבחירות והישג של מנדט אחד הוא משתחרר מהכלא ישר להשבעה בכנסת הראשונה.

הקושי של אנשי הלח"י לקבל את העובדה שנגמר המאבק ואין יותר חיי מחתרת וסיבות למאבק – קטע קריאה מס' 3.

נקודה עשירית (סיכום): חיסין 13 בגינה המשולשת מול הבניין:

כאן מעונו של שמיר מ 1948 עד 1977. יצחק שמיר נמצא במעין ריקנות עם קום המדינה – הוא מוצא עצמו לא מצליח להתקבל לפנתיאון הממלכתיות, מנסה להתמודד על משרה במשרד מבקר המדינה ונדחה. עוסק בעבודות ניהול בתי קולנוע ועוד. לבסוף נקרא לדגל ע"י איסר הראל – מספרים על פועלו במשך 10 שנים במוסד, הקראת קטע קריאה מס' 4.

 

סיכום לגבי שמיר שמגיע למשרה הבכירה ביותר ומשלים את המעבר המלא מהמחתרת לממלכתיות, הראשון שמתחיל בועידת שלום עם ההנהגה הפלסטינית (מדריד) ועוד התמודדויות כמו מדיניות ההבלגה במלחמת המפרץ.

 

קטעי קריאה מתוך ספרו של שמיר על חייו:

קטע קריאה מס' 1:

בבית חם, שהמה תמיד מאדם. ככל שאני זוכר, תמיד היו שם אנשים מבחוץ: גברים שבאו להיוועץ באבי וללגום אתו כוס תה, או לבקשו שיפשר ויתווך במחלוקות מקומיות חריפות במיוחד"

קטע קריאה מס' 2:

אינני חש שום נוסטלגיה לפולין, שום געגועים או רצון לחזור לנופים של ימי ילדותי, שום סקרנות אמיתית למה שקורה בארץ זו כיום. מעולם לא שבתי לבקר בה (אם כי בקיץ 1992, במסגרת סיור שערכתי בחבר המדינות הבלתי תלויות, יורשותיה של ברית-המועצות, הגעתי לרוז'ינוי, שנמצאה עכשיו מפנים לגבולותיה של הרפובליקה בלארוס).

קטע קריאה מס' 3:

היכן אנחנו בתוך כל הדברים האלה, שאלנו את עצמנו. היכן אנחנו, כשעם ישראל ברובו עדיין בגולה, כשהמדינה נתונה בסכנות קיומיות? האם מותר לנו לומר "איש לאוהליך ישראל"? האם אנחנו, שקראנו לעצמנו "לוחמי חרות ישראל", לא נעשה עוד דבר למען הכלל? הלב היה כבד מאוד והתחושה קשה ביותר.

קטע קריאה מס' 4:

אעז ואומר שאני עצמי גאה לא רק בהיותי הראשון מבין בכירי המחתרות של "הפורשים" שחצה את המפתן ונכנס - בהזמנה מפורשת – לקודש הקודשים הממלכתי של מדינת ישראל, אלא גם בעובדה שהייתי הראשון מבין עובדי ה"מוסד" שזכה בסופו של דבר לשבת בראש הדרג האזרחי הממונה עליו.